בחירת חומר מיכל השנאי הנכון דורשת התייחסות מקיפה של השימוש המיועד, העיצוב המבני וסביבת ההפעלה. לוחות פלדה נמוכים-מתאימות לרוב היישומים הקונבנציונליים, בעוד מפלדת אל חלד מתאימה יותר לסביבות מיוחדות עם דרישות עמידות בפני קורוזיה גבוהות. לחומרים שונים יש יתרונות וחסרונות משלהם מבחינת חוזק, עמידות בפני קורוזיה, עלות ותחזוקה; הבחירה הספציפית צריכה להתאים לתנאי ההפעלה בפועל.
1. לוח פלדת פחמן נמוך-: בחירה רגילה, חסכונית ומעשית.
תרחישים ישימים: שנאים בינוניים וקטנים (מכלים מסוג-קופסאות), שנאים גדולים (מכלים מסוג-פעמון).
יתרונות: חוזק מכני גבוה, טכנולוגיית ריתוך בוגרת, קל לעיבוד וצורה; עלות נמוכה יותר, מתאים ליישומים-בקנה מידה גדול; ניתן לשלב עם מבנים גליים כדי לפצות על התרחבות והתכווצות תרמית, ולשפר את ביצועי האיטום.
2. נירוסטה: עמידות בפני קורוזיה חזקה, תחזוקה-ללא תשלום אך בעלות גבוהה.
תרחישים ישימים: שנאים אטומים לחלוטין, סביבות חוף או כימיות עם קורוזיביות גבוהה.
יתרונות: מכיל כרום וניקל, יוצר סרט תחמוצת צפוף עם עמידות מצוינת בפני קורוזיה; חיי השירות יכולים להגיע ל-10-15 שנים, למעשה ללא תחזוקה; ביצועי איטום טובים, אידוי בנזין/שמן נמוך ב-15%-20% ממיכלי ברזל.
3. עיצוב מיוחד לאופטימיזציה של מבנה וחומר
מיכל שמן גלי (בעיקר לוח פלדה מגולגל קר-): משתמש ביריעות גליות אלסטיות כדי לפצות על שינויים בנפח השמן, המשמשים בדרך כלל בשנאים אטומים לחלוטין; אין צורך במשמר שמן ובנושם, מפחית את הסיכון לדליפה.
מיכל שמן צלחת מקופלת (גלי): קיר המיכל מקופל ישירות למבנה תעלה, מחליף צלעות חיזוק מסורתיות; פחות ריתוכים, סיכון נמוך יותר לדליפה ויעילות גבוהה יותר של פיזור חום.
